<h1>יראים סימן י"ח</h1>
<h2>דף לו:</h2>
ותניא בת"כ ומייתינן לה בפ"ד מיתות איש פרט לקטן, אשר ינאף את אשת איש [פרט] לאשת קטן, אשת רעהו פרט לאשת אחרים, פרט לקטן לפטור הנבעלת לקטן פחות מבן ט' שנים ויום אחד שאין ביאתו ביאה, כדאמרינן בע"ז באין מעמידין [ל"ו ב'] מאימתי ראוי לביאה מבן ט' שנים ויום אחד (שאין) [שאז] ביאתו ביאה. ותנן בנדה פרק יוצא דופן [מ"ה א'] בן ט' שנים ויום אחד שבא על אחת מכל עריות [האמורות בתורה הן מומתין] (מומתה) על ידו והוא פטור. ובסנהדרין בפ' בן סורר ומורה [ס"ט ב'] אמר רב חסדא אמר זעירי הכל מודים בביאת בן ט' שביאתו ביאה, בפחות [מבן ט'] אין ביאתו ביאה. ושעור זה הלכה למשה מסיני הוא, דהא בקראי לא כתיבי שעורא. והכי אמרינן בנדה בתחילת בנות כותים [ל"ב ב'] בן ט' הלכתא. פרט לאשת קטן, פי' כל זמן שלא הביא ב' שערות. יש לשאול לענין מה גמירי דאין ביאתו ביאה כי אם לפטור נבעלת לו , א"כ למה לי קרא פרט לקטן דלמיפטר קטן לא אצטריך דקטן לאו בר עונשין הוא י"ל מטעם דלא מקריא ביאה לא פטרינן אלא עריות דביאה כתיבה בהו אבל באשת איש דנאוף כתיב בה איצטריך למפטרינהו דביאתו לא מקריא ביאה ניאוף מקריא. אי נמי הלכתא שאינה (מודעת) [מזרעת] והפטור מן המקרא. פרט לאשת קטן פי' זה קטן שלא הביא שתי שערות. ותנן בן עשרים שנה שלא הביא ב' שערות יביא ראיה שהוא בן עשרים והוא סריס ולא חולץ, [ולא מייבם] פי' תורת גדול עליו ומפרשינן והוא שנולדו לו סמני סריס. וכי לא נולדו לו סמני סריס עד כמה תני ר' חייא עד רוב שנותיו. אמר רבא ביוצא דופן [נדה מ"ו א'] הגיעו לכלל שנותיהן אינם צריכין בדיקה, חזקה הביאו סמנים ושנותיהם פי' י"ב שנה ויום אחד (לזכר) [לנקיבה וי"ג שנה ויום אחד לזכר].
